בחזרה לחיים

 השעה היתה עשר דקות לפני השעה שתיים בצהריים.ישבתי במיטה,במפלס העליון של הבית וקראתי ספר.לפתע נשמע צלצול בפעמון הדלת.שוקי החלה לנבוח.מי זה יכול להיות?מי יבוא אלי בשעה כזו?חברים או מכרים,בטח שלא.אולי הדוור או סוכן מכירות כלשהוא עומדים בפתח הדלת?החלטתי לא לענות בהנחה שילכו. הכלבה ירדה למטה והמשיכה לנבוח.צלצול הפעמון לא פסק. הכלבה נובחת...קראתי לה:שוקי,שוקי בואי,אך היא לא עלתה.

כעבור זמן מה הצלצול פסק.הנחתי שכעת שוקי תעלה,אך לא כך היה.היא המשיכה בנביחות רמות.הבנתי שאין לי ברירה אלא לרדת אליה ולקחת אותה עמדי.התיישבתי במעלון המדרגות וירדתי למפלס הכניסה לבית.כשהגעתי לסלון והבטתי לכיוון הגינה,חשכו עיני.דלת הזכוכית והסורגים המפרידים בין הסלון למרפסת היו סגורים אך התריס של הסלון היה פתוח.בתוך המרפסת,שקירותיה החיצוניים עשויים זכוכית,עמדו שני זרים ופשפשו בחפצים שעל השולחן.

כיוון שהרכבתי משקפי קריאה ולא מולטיפוקל,לא ראיתי בברור את האנשים,אך נדמה לי שהיו צעירים שחורי שיער ממוצעי קומה.

הייתי לבד בבית.ללכת איני יכולה,מה עושים?מה יהיה אם יפרצו לבית?בזמן האחרון היו פריצות רבות לבתים בסביבה.מלבד הפגיעה ברכוש, הטרידה אותי האפשרות של התנהגות אלימה מצידם.במקרים אחדים,הגנבים כפתו את דיירי הבית ואף הכו.

גם אם לא יצליחולפרוץ לבית,הם יכולים לנפץ את זכוכיות הסלון ולהשליך פנימה חפצים כדי לפגוע בי.לא העזתי להתקרב לדלת הזכוכית המפרידה בין הסלון למרפסת.נשארתי ישובה בכסא המעלון.הם לא הבחינו בי.מחשבות התרוצצו במוחי,מה יהיה אם יבעירו אש במרפסת?המרפסת משמשת כסטודיו לציור,פיסול ויטראז ועוד.מה אעשה אם האש תפרוץ הביתה?האם ישחיתו דברים מתוך אלימות לשמה?להזעיק עזרה?עד שהעזרה תגיע ייקח זמן ומה עד אז?

איני יודעת כיצד פתאום,בהבזק של רגע,בקעה מפי צעקה חזקה:מה אתם עושים כאן?שני הבחורים,כנראה מתורגלים היטב בהימלטות,פשוט ברחו לגינת השכנים,מן הסתם קפצו מעבר לגדר ונעלמו.שמחתי שברחו ולא הספיקו להסב נזק.

שרירי גופי ,שהיו מתוחים כקפיץ דרוך,רפו מעט.חשתי כבלון שנוקב בסיכה והאוויר הולך ומתרוקן מתוכו.חולשה אפפה אותי.פתאום באמת קלטתי שהתוצאה היתה יכולה להיות שונה.מה היה אילולא נמלטו והיו ממשיכים במעשיהם?הרי נביחות הכלבה כלל לא הטרידו אותם,הם אכן היו יכולים להרוס רכוש וייתכן שאף לפגוע בי.

התקשרתי למוקד 100 של המשטרה.צלצול אחד-אין מענה.צלצול נוסף-תפוס.לקח זמן עד שנעניתי.רועדת,נרעשת מן האירוע,התקשרתי גם לצבי בעלי,שהגיע ממקום עבודתו עוד לפני השוטרים.לא נגענו בדבר.שוטר הגיע ובדק מהיכן נכנסו הפורצים.דלת הזכוכית במרפסת היתה פתוחה מעט ובבדיקת שוטר מז"פ שהגיה מאוחר יותר הסתבר שהדלת נפרצה על ידי מברג שהסיט את לשונית הסגירה וכך חדרו פנימה.השוטרים תרו אחר טביעות אצבעות.הגנבים הספיקו להזיז שתי קופסאות שהיו על המדף.כנראה חשבו שאלו קופסאות תכשיטים,שם נמצאה טביעת אצבע מטושטשת.השוטרים הניחו שהפורצים השתמשו בכפפות.

תיארתי בפניהם את הפרטי האירוע,כשאני עדיין רועדת,נשימתי כבדה וליבי הולם בחוזקה.עניתי לשאלותיהם.השוטר רשם את 

הפרטים ולבסוף אמר לי:"חבל שהברחת את הגנבים,היינו מגיעים ותופסים אותם".גיחכתי והשבתי שלמען האמת שמחתי מאוד שברחו,נעלמו מעיני ולא הסבו נזק כלשהו,להיות לבד בבית ועוד במצבי ולראות זרים במרפסת זה לא דבר מלבב ביותר.

כלבתי הקטנה,שבימים כתיקונם,אפילו החתולים אינם מתרגשים ממנה כשהיא יוצאת לגינה,הצילה אותי מגנבים.היא זעירה ואפילו אינה צעירה,אך שמיעתה עדיין היתה טובה ונביחותיה רמות ביותר.