בחזרה לחיים

  עמי

 אם אתה מתבונן בנו מלמעלה בטח מתפשט חיוך מבויש על פניך ואולי גם דמעה מנצנצת בזוויות עיניך ואתה מרגיש מבוכה על שכולנו כאן מדברים בשבחך,אבל האמן לי,הרווחת זאת ביושר.

הכרתי אותך בנסיבות בהחלט לא פשוטות.הגעתי לבי"ח שיבא לאחר פציעה קשה,מספר ניתוחים ןאשפוז בבי"ח רמב"ם.היום הראשון בשיבא היה טראומטי עבורי,המפגש עם מצבור כה גדול של כאב וסבל לא היה קל.החשיפה לכל כך הרבה אנשים בעלי מוגבלויות שונות ובעיות קשות מעוררת חלחלה ותהייה האם המצב עתיד להשתפר,האם ניתן לחיות חיים משמעותיים במסגרת החדשה שנוצרה.

אתה ואיציק זהבי הייתם שם בשבילי.בני משפחתי,צבי -בעלי והילדים באו כל יום,אך בשעות שלא היו עמי ,אתם העליתם חיוך על פני,אתם הייתם הראשונים לארח לי חברה ולצרף אחרים.אתם קלטתם אותי אליכם והכרתם לי אנשים נוספים.אתכם ישבתי בקפיטריה או בחדר,ספרנו בדיחות כשכל אחד תורם את חלקו גם בהומור שחור.

אתה הצגת לי אנשים שהוכיחו שאפשר להמשיך.

עמי,בני משפחתי נקשרו אליך אף הם ונמצא כאן פזי,בני שניהל איתך שיחות לרוב.

כשהיו בני המשפחה מגיעם,ברור שאתה עמי כבר היית חלק מאתנו,ישבת עמנו,משרבב פה ושם קטעים שנונים.מאוחר יותר הצטרפו גם בינה וילדיך.

כשהצלקות שלי גרדו והתפתחה אדמומית,אתה היית זה שהביא לי מפיות לחות ומשחה מתאימות ואמרת לי:זה יקל עליך ובאמת כך היה.

במהלך שהותי בבי"ח,אחת הפיזוטרפיסטיות עברה ניתוח והצלקת הציקה לה מאוד.ספרתי לה על המשחה והמפיות הלחות ונתתי לה משלי.ברור שציינתי שקיבלתי אותן ממך.

מאוחר יותר אתה דאגת לספק גם לה את ה"סחורה".עמי,אהבת לעזור וגם כשסבלת,חייכת וניסית להקל בכך ראש.

כשעמדת להשתחרר מבית החולים, העובדת הסוציאלית כינסה אותנו בחדר האוכל,תיארה את אישיותך וציינה את מה שכולנו יודעים,נדיבות לבך,רצונך לעזור לאחרים,לעודד,לתת כתף ולסייע ככל האפשר.בעיניך וגם בעיני עמדו דמעות.שמחתי עבורך שעמדת לעזוב ולחזור הביתה,אך ידעתי שתחסר לי.יחסרו הישיבה בצוותא,הצחוקים,ההומור השחור והעידוד ההדדי.

לאחר מכן המפגשים נמשכו כשהגעת לפיזוטרפיה לאשפוז יום.הקשר לא ניתק,המשכנו להתקשר אחד לשניה גם כשעזבתי את בית החולים.

ביקרתי עם צבי בביתך,חברתך וחברת בני משפחתך נעמה לנו מאוד.

מספר ימים לפני שאושפזת לאחרונה התקשרתי אליך,ברקע נשמעו קולות הנכדים שכל כך אהבת וכמו תמיד לשאלתי:מה נשמע?ענית שהכל בסדר.לא ידעתי שמצבך למעשה לא היה בסדר ושזו תהיה שיחתנו האחרונה.מספר ימים לאחר מכן,בינה אשתך, צלצלה וספרה שאתה נמצא בטיפול נמרץ ונלחם על חייך.הדבר לא נקלט,עדיין האמנתי שתתגבר וששוב אראה אותך מחייך וצוחק על הכל,אלא שלצערי זה לא קרה.בינה התקשרה ואמרה שהכל נגמר-שאתה כבר לא בין החיים.

קשה לי לדבר עליך בלשון עבר,נדמה לי שעוד מעט יצלצל הטלפון ואשמע את קולך,הרי נהגנו לדבר הרבה ולהחליף חוויות.

עמי,אומנם אינך בין החיים,אך אתה אתנו,אי אפשר לשכוח אותך ורק חבלשתקופת הכרותנו היתה קצרה ונקטפת לעולם אחר,שיש האומרים שכולו טוב,אך ממנו כבר לא תשוב.